כיצד מצאתי את הדרך לאלוהים - מאת רבקה ל. יהודיה משיחית 

נולדתי פעמיים ברומניה, בזמן שהייה שם עדיין משטר קומוניסטי. בפעם הראשונה, נולדתי בשנת 1944 , במשפחה יהודית, שומרת מסורת. אבי ז"ל, הייה חייט, בעל בית מלאכה לבגדים מחויטים. הוא לא עבד בשבתות ובחגים, ואמי ז"ל הייתה מדליקה נרות שבת והייתה קונה תרנגולות בשוק, והולכת ל-"חכם" לשחוט אותן שחיטה כשרה. ידעתי שאנחנו יהודים, מאז שידעתי את עצמי.

בשנת 1946 , הייתה ברומניה מגיפת פוליו (שיתוק ילדים), ונדבקתי במחלה, בהיותי בת שנה וחצי. כתוצאה מזה, נשארתי עם מוגבלויות, רגלי השמאלית נשארה חלשה ולא מפותחת ולכן אני צולעת, וגם ידי השמאלית חלשה מהימנית. למרות זאת, הייתה לי ילדות די שמחה, ובדיעבד, מסתבר שהנכות שלי הייתה "ברכה בתחפושת".

בשנת 1962, בחופשת הקיץ (הייתי אז תלמידת תיכון), נסעתי לסנטוריום (מקום מרפא), לקבלת טיפול שאמור הייה לעזור לחיזוק השרירים באיברים הפגועים. קיבלתי חדר משותף עם בחורה יפהפייה, בשם אדריאנה. אדריאנה הייתה פראפלגית, גם רגליה וגם ידיה, היו משותקות.

היא לא הייתה יהודיה, אבל אמרתי לה שאני יהודיה, ואז היא ניסתה להגיד לי משהו, אבל היא לא אמרה דברים ברורים, ולא המשיכה.
יום אחד באו לבקר אותה כמה צעירים, חברים וחברות, מבוקרסט, והיא הציגה אותי לפניהם.
את הבנות האלה, פגשתי שוב, מאוחר יותר, כאשר אדריאנה הזמינה אותי לבלות אצלה, את חופשת החורף. הגעתי לבוקרסט ב-31.12.62, היום האחרון של השנה האזרחית, ובלילה היה נהוג לחגוג את הסילבסטר. ציפיתי לראות אנשים שמחים, אוכלים ושותים, רוקדים, ובחצות מתנשקים. אבל איזו הפתעה : הבנות שהכרתי קודם, באו רק לבקר כדי לברך, ונתנו לנו לבחור מתוך קופסה, פסוק מכתבי הקודש. אני קיבלתי את הפסוקים 5 ו-6 מספר משלי פרק ג':
בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תשען.
בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך

הבנות הלכו, אבל הגיעו הרבה אורחים אחרים, וכאשר התיישבנו ליד השולחן, לא היו משקאות אלכוהוליים, נתנו תודה לאלוהים עבור המזון, קראו מהמקרא (ביבליה = התנ"ך והברית החדשה), התפללו, וכו'. שמתי לב שאדריאנה, החברה שלי, הסתכלה עלי, לראות מה תגובתי. בלילה, כאשר הלכנו לישון, שאלה אותי אם אני מאמינה באלוהים. עניתי שאני מאמינה שיש אלוהים. עכשיו אני יודעת שזה לא אותו הדבר. כדי להאמין באלוהים, צריכים להיוולד מחדש. זאת הסיבה שכתבתי לעיל שנולדתי פעמיים. אני מודה לה' על כי בחסדו עזר לי למצוא את הדרך אליו, על ידי האמונה בישוע המשיח, בן האלוהים, המשיח שעמנו ישראל מחכה לו זמן כה רב. ישוע הנו הדרך, האמת והחיים.

זה לא הלך פשוט או קל. חזרתי לבית הורי וסיפרתי שפגשתי אנשים נהדרים, עם אמונה חזקה, שונים מהאנשים הרגילים שאנחנו מכירים, אך פחדתי לספר להם שגם אני התחלתי להאמין. בסוף הם גילו את הדבר, וקיבלו את זה קשה מאד. נענשתי, קיבלתי מכות, אף על פי שכבר לא הייתי ילדה קטנה, אבל הדבר הקשה ביותר, היה לשמוע את אמי ז"ל מאיימת לאבד את עצמה לדעת, אם אני לא עוזבת את האמונה שלי.

אבל איך אפשר לעזוב, כאשר אתה יודע שהנך נמצא בדרך הנכונה, אלוהים מעיד בתוכך ברוח הקודש שהנך בנו או בתו, עוזר לך, הוא אפילו מחולל נסים למענך? אחד הנסים התרחש כאשר רציתי למצוא את המאמינים בעיר שהתגוררתי, ולא ידעתי איך.

פתאום גיליתי שהתלמידה שעמה ישבתי על אותו ספסל לימודים בכיתה (היינו אז בשנה האחרונה של התיכון), יש לה הורים מאמינים, והיא יודעת איפה נמצא בית הקהילה. שמה היה ספורה (ציפורה ברומנית), ודרכה התאפשר לי לפגוש את האחים והאחיות שלי באמונה.

הבעיה הייתה שהורי לא הרשו לי ללכת לשם, וכאשר תפסו אותי, חטפתי מכות. בשנת 1964, קיבלנו את האישור לעלות לישראל, והורי נשמו לרווחה. חשבו "שהצרות" שלהם הסתיימו , כיוון שבישראל אין אנשים שמאמינים כמוני. מובן שהתבדו. לפני שעזבתי את רומניה, קיבלתי כתובת של זוג מאמינים שגרו בחולון. כתבתי להם שאני נמצאת בחיפה, בשכונת בת-גלים, לומדת עברית באולפן. הם העבירו את המידע ליהודיה משיחית בשם רינה פ. , שגרה אז בסביבה, והיא באה לבקר אותי. רינה לקחה אותי לקהילת "בית חסדה" בחיפה, הצטרפתי לקהילה זאת, והשתתפתי שם, עד לסיום האולפן.

חזרתי להורי שגרו באשדוד, ושוב התחילו "הצרות". באשדוד היו קומץ מאמינים, אך הורי לא הרשו לי להיפגש אתם. כאשר עשיתי זאת, אבי איים שיהרוג אותי, ואז נסעתי לירושלים עם אחות באמונה שקיבלה אותי אצלה. אבי הגיע למשטרת ירושלים וקיבלנו טלפון משם, אבל גם כך אני החלטתי לשוב כי זה היה הדבר הנכון לעשות, וזה מה שאמרנו למשטרה. בשובי הביתה, נדהמתי לראות שהורי קיבלו אותי בשקט, בלי צעקות, בלי איומים, כאילו דבר לא קרה. ואז, אני קיבלתי אומץ ואמרתי להם שאמנם חזרתי, אבל בתנאי שאוכל ללכת לאן שאני רוצה ולפגוש את מי שאני חפצה, ולא, אברח שוב.

אמי נבהלה, ידעה עד כמה עקשנית אני, ולמחרת, אמרה שאקח את יתרת ימי החופשה שעומדים לזכותי בעבודה ( 6 ימים בלבד ), ואם בזמן הזה אמצא עבודה ומגורים במקום אחר, תרשה לי לעזוב את הבית. היא הייתה בטוחה שלא אמצא, ואז הדברים יירגעו.

ושוב קרה נס !
באותו יום, צלצלה אלי לעבודה, חברה טובה, יהודיה משיחית , והציעה לי לעבוד אתה בהנהלת החשבונות ( זה היה המקצוע של שתינו), ולגור כמה ימים אצלה, ברמת גן, עד שאמצה מגורים בשכירות. וכך עזבתי את בית הורי והתחלתי דרך עצמאית.

החברה שלי לקחה אותי לקהילה ביפו ( אז קהילת אחים בהנהגתו של אח שלמה אוסטרובסקי), ובקהילה זאת , קהילה משיחית יפו-ת"א, אני חברה עד עצם היום הזה.

לסיכום (סוף-סוף), הדרך שלי לא הייתה קלה, אבל מאד כדאית. זה מומלץ !

רבקה

חזרה

עדויות נוספות:

אילן - מצא אוצר בכלי חרס
סיפורה של איזָבל - מהכנסייה הקתולית לקהילה המשיחית
חיפוש אחר חיי נצח - סיפורו של ירון
כיצד מצאתי את הדרך לאלוהים - מאת רבקה ל. יהודיה משיחית
ורדה - מצאה שלום עם אלוהים
צבי - כיצד הגעתי לאמונה בישוע המשיח
יהודיה משיחית מספרת כיצד החליטה להאמין בישוע

חיפוש באתר

האם יש לך שאלה?

1000 תוים נשארו