החובה לסלוח. מתי יח' 21-35

"על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם שרצה לערוך חשבון עם עבדיו. כאשר החל לחשב הובא לפניו איש שהיה חייב לו עשרת אלפים ככרי כסף. כיון שלא היה לו לשלם ציוה אדוניו למכור אותו ואת אישתו ואת בניו ואת כל אשר לו כדי שישולם החוב. כרע העבד והשתחווה לו באומרו, 'אנא, היה סבלן כלפי ואשלם לך את הכל'. נכמרו רחמי האדון על העבד ההוא, פטר אותו וויתר לו על החוב. כשיצא העבד ההוא מצא את אחד מחבריו העבדים שהיה חייב לו מאה דינרים. תפס אותו בגרונו ואמר, 'שלם מה שאתה חייב!' נפל חברו לרגליו וביקש מאתו, 'אנא, היה סבלן כלפי ואשלם לך'. אלא שהוא לא הסכים ועוד הלך והשליך אותו לכלא עד אשר ישלם את החוב. כשראו חבריו העבדים את הנעשה התעצבו מאוד ובאו וסיפרו לאדונם את כל אשר היה. אז קרא לו אדוניו ואמר לו, 'עבד רשע, את כל החוב ההוא מחלתי לך משום שביקשת ממני. האם לא היית צריך גם אתה לרחם על חברך העבד כשם שגם אני ריחמתי עליך?' ובכעסו מסר אותו אדוניו לנוגשים עד אשר ישלם את כל מה שחייב לו. ככה גם אבי שבשמים יעשה לכם אם לא תמחלו איש לאחיו בכל לבבכם."

חזרה

חיפוש באתר

האם יש לך שאלה?

1000 תוים נשארו