הגורל הניצחי

מאת: וויליאם מקדונלד

 

כל אדם בעל-מחשבה, תוהה במוקדם או במאוחר לאן מועדות פניו לאחר מותו והיכן הוא מתעתד לבלות את נצח? הינך מוזמן, להקדיש מעט מזמנך לקריאת מאמר זה, בו תוכל למצוא תשובות לשאלות אלה.

 

מהי הסמכות המנחה בחייך?

במהלך חיפוש תשובות לשאלות כבדות-משקל בחיים, אנו חייבים להיות מונחים על-ידי סמכות כלשהי. זו, יכולה להיות אחת מן השתיים. דעתו של אדם או דבר אלוהים. מה משער האדם או מה אומר אלוהים.

הכרעות בעיניינים בעלי-חשיבות גבוהה וארוכת-טווח, חייבות להיות כפופות לסמכות נטולת-טעויות. אין מקום להערכות שגויות. דעות אנושיות לבטח אינן כשירות למשימה זו. מיגוון מראה פניהם של בני-האדם זהה למיגוון דעותיהם.

רק כתבי-הקודש, שהם דבר-אלהים, נקיים משגיאות. הם האמת (יוחנן י"ז 17). אולם, כיצד אנו יודעים זאת?

אנו יודעים זאת על-סמך נבואות מדבר-אלוהים שהתגשמו. קיימות למעלה מ-60 נבואות, המתייחסות אך ורק למשיח, שהתגשמו בעודו בארץ. בנוסף, ישנן מאות נבואות הנוגעות לעם-ישראל ולאומות הגויים שהתגשמו כבר גם כן. הסבירות שכל זה התרחש במקרה, קטנה מכדי להלקח בחשבון.

40 איש לפחות, ממדינות שונות, בתקופות שונות, ב-3 שפות שונות ולאורך תקופה של 1600 שנה, ערכו את כתבי-הקודש. לא היתה דרך לשיתוף-פעולה ישיר בינהם ועדיין מוגשים הכתובים כמאמר אחיד. הם פורשים סיפור עיקבי אחד. איזה ספר אחר יכול לתפאר בתכנון כה חכם?

כתבי-הקודש ייחודיים בכוחם לשנות את חייהם של בני-האדם מחיי-חטא ובושה, לחיי-יושר, הגינות ושלמות מוסרית.

הכתובים ניתנים ליישום בכל הזמנים; הם עדכניים כמו מהדורת-החדשות המשודרת ברגע זה.

הכתובים מופנים לכלל העולם; הם מדברים לכל גזע, לשון, שבט ואומה.

הכתובים הינם מקור בלתי-נידלה, המספק חומר לימוד אינסופי, נחמה והדרכה.

חישבו על כל הסיפרות הנילווית, שדבר-אלוהים הביא: מילונים תנ"כיים, ספרי-פרשנויות, קונקורדנציות, שירה ודרשות. דבר-אלוהים העניק השראה לפעילותן של תנועות גדולות, שפעלו בתחומים כגון: ביטול-העבדות, זכויות-האזרח וצדק-חברתי; למוסדות כגון: בתי-חולים, בתי-ספר,בתי-יתומים, בתי-מחסה לעניים ובתי-אבות; ולסוכנויות חובקות עולם, הפועלות למען צמצום העוני והרעב. דבר-אלוהים יצר השפעה חיובית על החברה האנושית, בכל מחוז אליה נדדה.

הכתובים טהורים, חושפים את החטא ומזהירים מפני תוצאותיו. הם אינם כפופים לתרבות המקובלת, אך מציעים דרך לקדם ולצרוף אותה.

הכתובים הם ספר חי. ישנם אלה החרדים מפניו בעוד שישנם אלה המוכנים למות למענו.

הכתובים מעידים על עצמם, שנכתבו בהשראת-אלוהים (השנייה לטימותיאוס ג' 16). משמעות הדבר היא שהמילים, מילות-אלוהים הן. אם אין הדבר כך, הרי שנוכל לומר, שהכתובים הם דבר-נוכלות. אולם, אפילו אוייביהם אינם מאשימים אותם כהונאה.

כתבי-הקודש המשיכו להתקיים לאורך מאות בשנים, בהן נעשו נסיונות לשרוף ולמחות את קיומם. אולם, הם שרדו. כשממשלות אסרו להחזיקם, קמו מבריחים שסיכנו עצמם במאסר ואף במוות, על-מנת לסכל צו שכזה.

לא נמצא ספר, שתורגם לשפות כה רבות ונקרא על-ידי רבים כל-כך, כדוגמת דבר-אלוהים.

ספר מדהים זה, מתעד את חייו של איש מושלם. אדם מן השורה, לא יכול היה לחבר סיפור שכזה. הספקן הצרפתי ארנסט רנן אמר, שרק משיח יכול להמציא משיח.

בספרות המתארת את קורות-הזמנים, עומדים הכתובים כיצירה ייחודית ונטולת-מתחרים. אלה שחוו את כוחם של הכתובים לשנות את חייהם, אינם מסוגלים להכחיש, שהם אכן דבר-האלוהים החי. או, כפי שנאמר, מי שחש בכוחו של דבר, לא יכחש במקורו של הדבר.

לא קיימת כל סכנה, בקבלת הכתובים כסמכות הבלעדית שלנו.

 

מה אומרים הכתובים על גורלינו?

הבה נתבונן, מה אומרים הכתובים על המוות והעולם-הבא. הם אומרים, שהמוות הוא בלתי-נמנע. נגזר על האדם למות פעם אחת (אל העברים ט' 27). מי ימצא עוז לחלוק על זה? כל אתרי-הקבורה ובתי-הלוויה מעידים בשתיקה על עובדה זו. דורות באים ודורות הולכים. "כל אדם נוטה לנהל את חייו בתחושה שהוא ניצחי ואז הוא נעלם" (וויל היוטון). אין מנוס מן המוות.

הכתובים אינם חותמים באמירה, שעל האדם נגזר למות. הפסוק באל העברים ממשיך ואומר שלאחר המוות בא המשפט. שימו-לב למילה: לאחר! המוות אינו סוף הדרך. העולם הבא קיים. לאחר המוות, יבוא המשפט ולאחריו, סבל ניצחי לאלה שאינם מוכנים למפגש עם אלוהים. הכתובים אומרים: "וכל איש אשר לא נמצא כתוב בספר החיים הושלך באגם האש" (חזון יוחנן כ' 15).

עוד מספרים לנו הכתובים, שקיימים שני מקומות בלבד בהם יכול אדם לבלות את הנצח - מלכות-השמיים או הגיהנום. אלוהים, שאין בו שקר, מדבר על שני גורלות למין-האנושי. אדם, באשר הוא, יכול לבחור שלא להאמין בכך, אולם אין זה משנה את העובדה.

מכיוון שהמוות נגזר על כל אדם ומכיוון שבנצח, הוא יבלה או במלכות-השמיים או בגיהנום, המשימה החשובה ביותר בחייו היא, להבטיח שכתובתו הניצחית תהיה במלכות-השמיים.

 

האם ניתן לדעת מראש ואם כן, כיצד?

כן, ניתן להיות בטוחים לחלוטין. "זאת כתבתי אליכם המאמינים בשם בן-האלוהים למען תדעון שיש לכם חיי עולם" (הראשונה ליוחנן ה' 13).

 

נפתח בחדשות הרעות

לפני שאנו מבררים מהי הדרך אל מלכות-השמיים, עלינו לדבר תחילה על החטא; מה משמעות המילה ומדוע חשוב להבין זאת?

חטא הוא כל דבר שנמצא למטה מהמושלמות של אלוהים (אל הרומים ג' 23) ובמילים אחרות, מחטיא את המטרה.

חטא אינו רק ביצוע עבירה; חטא הוא הכישלון לעשות את מה שאנו יודעים שנכון לעשות (אגרת יעקב ד' 17). מהלך זה מוכר בשם: חטא-המחדל. חטא הוא הפקרות וסרוב עקשני לעשות את רצון אלוהים (הראשונה ליוחנן ג' 4).

כשהמצפון מציק, מאותת לנו להמנע מלעשות דבר כלשהו ובכל זאת אנו עושים, זהו חטא (אל הרומים י"ד 23).

לסיכום, כל העדר צדקה הוא חטא (הראשונה ליוחנן ה' 17). הכתובים מצהירים באופן מפורש ותקיף, שכל אחד חטא. נאמר: "כי כולם חטאו וחסרי כבוד אלוהים המה" (אל הרומים ג' 23). עוד נאמר: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז' 20).

הבה נערוך מבדק קצר שיבחון האם אתה הקורא, יוצא מן הכלל. עבור על הרשימות הבאות וברר את מצבך. נתחיל עם החטאים שהגזע האנושי מגדיר כחריפים: זנות, ניאוף, גילוי-עריות, הומוסקסואליות, תאוותנות, רצח ועבודת-אלילים. רבים יכריזו: "לא אשם" לכל אלה, רק עד שיכירו בדבריו של ישוע: "כל אשר יביט באישה לחמוד אותה נאוף נאפה בליבו" (מתי ה' 28) "ואשר ירצח מחוייב הוא לבית דין אבל אני אומר לכם כל אשר יקצוף על אחיו חינם מחוייב הוא לבית דין" (מתי ה' 21-22).

נמשיך עם שיכרות,התמכרות לסמים, הפלה מלאכותית, ניצול ילדים לרעה, אכזריות,כישוף, ניבול-פה והיתמכרות לפורנוגרפיה. האם אתה עדיין טוען לחפות מלאה? אם כן, בדוק את הבאים: חמדנות, תשוקה, קנאה, שנאה, גאוה, אנוכיות, רכלנות, שקר, רמאות, חילול כבוד-הורים, הפרת-הבטחה וחוסר-נאמנות. האם עכשיו אתה יכול להרים את יד-ימינך ולהעיד בשבועה, שמעולם לא ביצעת דבר מאלה? אם כן, בדוק נקודה אחת נוספת: אורח-מחשבה לא נקי.

האמת המכאיבה היא, שאין אנו נופלים בחטא באופן חד-פעמי, אלא שאנו מבצעים חטאים באופן שיטתי. אנו חוטאים על בסיס יומיומי במחשבות, במילים ובמעשים. אם אתה מכחיש זאת, אתה למעשה מרמה את עצמך (הראשונה ליוחנן א' 8) ומציג את אלוהים כשקרן (הראשונה ליוחנן א' 10).

כולנו נגועים בחטא. סביר מאוד שלא ביצענו כל אחד מן החטאים, אולם אנו בהחלט נושאים את היכולת לבצע את כולם. החטא הוא חלק מיישותינו (אל הרומים ג' 13-18). במהותינו, אנו גרועים בהרבה ממעשינו (ירמיה י"ז 9).

החוטא אינו יכול לבוא אל מלכות-השמיים, אלא אם חטאיו נסלחו (חזון יוחנן כ"א 27). אם חטאת רק חטא אחד, אתה מוגדר כחוטא וכנושא אשמה זו, אתה זקוק למחילה וישועה.

 

הדילמה האלוהית

על פניו, נשקפת לעיננו כמעין סתירה. אלוהים הוא קדוש (ויקרא י"ט 2). הוא מחוייב מעצם מהותו לפעול באמת ובצדקה. הוא אינו יכול לשאת את החטא (חבקוק א' 12-13), להתפשר איתו, להעלים עין מקיומו או לא לשים לב אליו. דברו קובע בברור ש"הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל י"ח 4). החוק האלוהי דורש את מותו של החוטא. על החוב להיות משולם ומשוואת החטא ועונשו חייבת להמשיך ולהתקיים.

אולם, אם העונש על חטאינו ימומש, הרי שנהיה כולנו אבודים ונידונים לגיהנום ניצחי. הדילמה שעומדת לפני אלוהים נובעת מהעובדה שהוא אוהב את החוטא (יוחנן ג' 16). הוא אינו רוצה שאיש יאבד (יחזקאל י"ח 32; השנייה לפטרוס ג' 9). הוא רוצה שכל אחד ואחת ישכנו איתו לנצח בשמיים. הוא לא הכין את הגיהנום עבור בני-האדם אלא עבור השטן ומלאכיו (מתי כ"ה 41). אלוהים אינו יכול להרשות לאיש להכנס בשערי-השמים, כל זמן שאותו האיש שרוי בחטאו כלומר, חטאיו עדיין לא נסלחו. כל דבר מרושע, שאינו טהור או שאינו צודק, אינו יכול לבוא אל מלכות האלוהים (חזון יוחנן כ"א 27).

כיצד אם-כן, יכול אלוהים להגשים את אהבתו ובה בעת להשאר צדיק? כיצד הוא יכול להושיע חוטאים ועדיין להשאר קדוש?

 

תקווה לחסרי-תקווה

המצב אינו חסר-תקווה. אלוהים יצר דרך שבאמצעותה הוא יכול לסלוח על חטאינו מבלי להתפשר על צדקתו (אל הרומים ג' 26).

לפני כ-2000 שנה, הוא שלח לארץ את בנו, אהובו, לחפש את האובדים ולהושיעם (לוקס י"ט 10). האדון ישוע המשיח הלך אל הצלב בגולגותא ומת כתחליף למותינו אנו. תחליף - היא מילת-מפתח. הוא מת במקומנו (אל הגלטים ב' 20). הוא מת את המוות שהיה עלינו למות (הראשונה אל הקורינתים ט"ו 3). הוא שילם את החוב שהיה עלינו לשלם עבור חטאינו (הראשונה לפטרוס ב' 24, ג' 18).

לעולם לא נוכל להבין את החדשות-הטובות, אם לא נשלים עם המציאות על-פיה מישהו מת עבורנו, מישהו שאינו אלא אלוהים, הבורא (יוחנן א' 1; 3). במקום שהכבש יומת כקורבן עבור הרועה, מת הרועה עבור הכבש. במקום שהנברא יומת למען הבורא, מת הבורא למען הנברא.

כיצד אנו יודעים, שפעולת-המשיח, כתחליף למותינו, סיפקה את אלוהים האב? קימתו לתחייה של האדון ישוע, ביום השלישי (אל הרומים ד' 25, ו' 4; הראשונה לקורינתים ט"ו 4) מהווה הוכחה נחרצת לכך שהמשיח השלים את הפעולה הנדרשת עבור ישועתינו והתחליף ריצה את אלוהים. אם אלוהים לא היה מקים את המשיח מן המתים, לא היה שונה מותו, ממוות של כל אדם אחר.ישוע היה הראשון שקם מן המתים בגוף מפואר, שלא ישוב למות לעולם.

כאן המקום להעלות את השאלה: אם המשיח מת עבור כולם, האין זה מוביל למסקנה ההגיונית, שכולם נושעים? התשובה היא: לא!

אכן, פעולת האדון על הצלב, הספיקה לישועה עבור כולם, אולם היא ברת-תוקף רק עבור אלה המוכנים לקבל את מות האדון כתחליף למותם. אלוהים אינו מכנס אל מלכות-השמים אנשים שאינם מעוניינים להיות שם. הוא אינו יכול לאכלס את מלכותו באלה שבוחרים לצעוד בדרך החטא. איזו מין מלכות תהיה זו, אם יושביה יהיו בפועל, הסוטים, הרוצחים, והפושעים מן הגרועים שבעולם?

 

מהי הדרך שאינה מובילה לישועה?

לפני שאנו דנים על הדרך בה יכול אדם לדעת בבטחון, שפניו מועדות אל מלכות-השמיים, הבה נחשוב על מספר דרכים כוזבות, עליהן גברים כנשים נשענים:

מרבית בני-האדם חושבים, שישועה נקנית דרך מעשים טובים, דרך יכולתם לבצע את המיטב, לנהל חיים תקינים או להיות בעלי כוונות טובות. לימוד מעין זה, רווח ברוב הדתות ואמונה שכזו בכלל, שולטת במרבית בני-האדם. הכתובים אומרים, שדרך זו אכן נכונה בעיני בני-האדם, אך סופה מוות ואבדון (משלי י"ד 12). אין זו הדרך אל מלכות-השמיים. ישועה אינה נקנית על-ידי מעשים ראויים לשבח מכל סוג שהוא.

הכתובים אומרים, שכל צידקתנו היא כמו מטלית מזוהמת (ישעיה ס"ד 5). הם אינם אומרים שכל חטאינו הם כמטלית מזוהמת, הם אומרים שכאלה הם כל מעשינו הטובים. הכתובים מבהירים, שלא בגלל מעשי-הצדקה שעשינו נקבל ישועה, אלא מתוך החסד שניתן לנו מאת אלוהים (טיטוס ג' 5). הכתובים מצהירים באופן חד-משמעי, שישועה אינה נרכשת דרך מעשים, כדי ששום איש לא יתגאה (אל האפסים ב' 9).

הישועה אינה מתקבלת דרך טבילה, חברות בקהילה, השתתפות בטכסים דתיים או מתן תרומות כספיות. אם פעולות מעין אלה היו מעניקות לנו ישועה, אזי מות המשיח לא היה נחוץ. אם היתה דרך אחרת, הרי שחייו ומותו היו מיותרים (אל הגלטים ב' 21). אם מעשים טובים היו הדרך לישועה, לא ניתן היה לאיש לדעת, שהוא אכן נושע. זאת משום שלעולם לא יוכל להיות בטוח שעשה כמות מספקת או את הסוג הנכון של המעשים הטובים. מרק טווין אמר, שאם ישועה היתה תוצר של היות האדם טוב, הכלב שלך היה נכנס אל מלכות-השמיים ואתה, בעליו, היית נותר בחוץ.

מספר מפתיע של אנשים מאמין, שהכניסה אל מלכות-השמיים מותניית במילוי כל עשרת-הדיברות. מרביתם, אף שאינם מסוגלים לצטט את כל הדיברות, מסתפקים בידיעה שהן מופיעות בכתובים ובמחשבה שזו לבטח הדרך. הם אינם מודעים לעובדה, שלא קיים איש, המסוגל למלא את כל הדיברות באופן מושלם. אלוהים נתן אותן, לא על-מנת להראות את הדרך לישועה, אלא כדי לגלות לבני-האדם, מהו החטא (אל הרומים ג' 20). הדיברות מציגות את אמות-המידה האלוהיות ומדגישות עד כמה גדול הכישלון שלנו.

ישועה אינה תוצר של חינוך, מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, חומרנות או שיפור איכות-הסביבה.

חינוך יכול ללמד את החוטא, אולם כך הוא הופך לחוטא מלומד בלבד.

מדע יכול לחקור את החלל החיצון, אולם אין לא כישורים לשנות את חייו הפנימיים של האדם.

פילוסופיה הינה חוכמת-אדם. בסןף חייו, אמר הפילוסוף האמריקאי ברטרנד ראסל:

"נוכחתי בריקנותה של הפילוסופיה."

פסיכולוגיה אינה יכולה להסביר את התנהגות האדם, לא כל שכן, לשנות אותה.

חומרנות יכולה למלא את הבטן, אך אינה יכולה להושיע את הנפש.

רפורמציה יכולה להלביש את האדם בבגדים חדשים, אך אין באפשרותה למלא את הבגדים באדם חדש. זהו המניע לאימרתו של ישוע, שעלינו להיוולד מחדש (יוחנן ג' 7).

 

הדרך היחידה והאמיתית אל מלכות-השמיים

אלוהים מציע ישועה, באופן מיידי, כמתנה וללא תמורה, לכל אלה שיתחרטו על חטאיהם ויקבלו את ישוע המשיח כאדון ומושיע (מעשי השליחים כ' 21). הבה נתעמק מעט בשני המושגים: חרטה ואמונה. הללו, מהווים כמו שני צדדים של אותו המטבע. החרטה באה כאשר אנו מכירים בצורך שלנו בישועה. והאמונה, כאשר אנו מקבלים ומאמצים את דרך-אלוהים.

מהי משמעות החרטה? שמרן ותיק אמר פעם, שחרטה משולה להקאת-הנפש. כלומר, שהחטא מעורר בך סלידה, עקב היותו מביש ומבחיל. כתוצאה מכך, אתה מפנה עורף לחטא ופונה לאלוהים (ישעיה נ"ה 7).

מה זאת אומרת להאמין? להאמין פרושו לקבל את ישוע המשיח, כמקור התקווה היחיד להשתייך למלכות-השמיים. באמונה, אתה אומר מעומק לבך: "אדון ישוע, אני מודע להיותי חוטא ויודע שאינני ראוי למלכות-השמיים, אולם אני מאמין, שמתת עבורי על הצלב בגולגותא ולקחת על עצמך את העונש, שהיה עלי לשאת. כעת, בצעד של אמונה שלמה, אני מקבל אותך כאדון ומושיע אישי ומקדיש את חיי מעתה ואילך, למענך."

להאמין במשיח, פרושו לבוא אליו כפי שאתה, עם כל החטא שבך. אמן כלשהו רצה לצייר תמונה של הבן-האובד. יום אחד, ראה ברחוב קבצן והזמינו להגיע למחרת לסטודיו שלו. הקבצן הופיע לבוש ומגולח למשעי. אמר לו האמן: "כעת, אינני יכול להעזר בך. היה עליך להופיע בדמות הקבצן האמיתית שלך."

להאמין, פרושו לפתוח לכבודו את הדלת (חזון יוחנן ג' 20), להטיל עליו את כל כובד משקלך, כפי שאתה עושה ביושבך על כסא.

אמונה היא כמו צניחה ממטוס; אתה שם את כל בטחונך בפיסת-ניילון עגולה. היא כמו צלילה בבריכת-שחייה; אתה מוסר את עצמך למים ללא מעצורים. אמונה פרושה נכונות לקבל חנינה. החנינה כשלעצמה איננה אלא מסמך כתוב, אך על-מנת לתת לו תוקף, חלה החובה להפנים את החנינה ולקבל אותה.

להאמין במשיח הינו הדבר השפוי, הנבון וההגיוני ביותר, שיכול אדם לעשות. האם ישנו דבר מתקבל יותר על הדעת מאשר להאמין בזה שברא אותך? הרי אין בו דבר, שהופך את האמונה בו לבלתי- אפשרית.

האמונה במשיח אינה כרוכה בשום סיכון. דברו מהווה את היסוד הבטוח ביותר ביקום והוא ראוי לקבל מאיתנו אמון מוחלט.

אל לנו לשכוח לעולם את האמיתות הבאות:

הישועה מתרחשת באמצעות מתווך והמתווך הוא ישוע המשיח (יוחנן י"ז 3). אם התאחדת עם המשיח, ישועתך מלאה, באופן שרק אלוהים יכול להעניק לך (הראשונה ליוחנן ה' 12).

המשיח הוא הדרך אל מלכות-השמיים (יוחנן י"ד 6). הוא הדרך היחידה (מעשי השליחים ד' 12).

אין כמות חטאים, שהיא גדולה מידי, מכדי לקבל את ישועת-אלוהים (אל העברים ז' 25).

החטא שבך, הוא למעשה זה שמעניק לך זכאות לישועה. המשיח לא בא לקרוא לצדיקים, אלא לחוטאים לחזור בתשובה (מרקוס ב' 17).

היותך בלתי-ראוי, מכשיר אותך לשמש מועמד ראשי לחיי-נצח.

 

מילת-מפתח בבשורה

כאן המקום, שטוב לעצור ולדבר על חסד, אחת ממילות-המפתח באמונה המשיחית. חסד, הוא יחס מיטיב, שאלוהים מעניק לאלה שאינם ראויים לו. חסד, הוא דבר שאינך יכול לקנות או להרוויח בזכות עצמך. חסד, הוא מתנת-חינם. אם אתה מנסה לקנות או להרוויח את החסד, הוא הופך לחוב. השליח פולוס עושה את האבחנה הזו, כשהוא כותב: "הנה הפועל לא יחשב לו שכרו על-פי החסד כי אם על- פי החוב, אבל לאשר איננו פועל כי-אם מאמין במצדיק את הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה" (אל הרומים ד' 4-5). במקום אחר הוא חוזר ומבחין בין חסד למעשים: "ואם היתה זאת על-ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולא כן החסד איננו עוד חסד ואם היתה מתוך המעשים איננו עוד חסד כי לולא כן המעשה יחדל להיות מעשה" (אל הרומים י"א 6). אין זה הערך שלנו שקובע, אם ראויים אנו למלכות-השמיים, אלא ערך המשיח. זו הסיבה שאין מידות התאמה למלכות-השמיים. המידה היחידה המתאימה היא זו שבישוע.

 

מדוע אנשים אינם בוטחים במשיח?

הדבר נשמע חסר-היגיון. אלוהים רוצה לתת את מתנת-הישועה, חינם, ללא תמורה, לאלה שיקבלו את בנו באמונה, אך עדיין דוחים האנשים את ההזמנה. מדוע? להלן מספר סיבות:

בגאוותם העצומה, הם בזים לישוע. המשיח אומר להם: "כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנואף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים" (מרקוס ח' 38).

הם חדורי פחד, מפני תגובה אלימה שעלולה לבוא מצד בני-משפחתם. האדון ישוע חוזה זאת באומרו: "האוהב את אביו ואת אימו יותר ממני איננו כדאי לי" (מתי י' 37). במילים אחרות, המשיח חייב להיות בראש מעיינינו.

הם אוהבים את החטא יותר משהם אוהבים את המשיח. זוהי בחירה בלתי-הגיונית, שתהיה מקור לחרטה ניצחית.

הם אוהבים כבוד-אדם יותר מכבוד-אלוהים (יוחנן י"ב 43).

הם אינם נואשים, כפי שהיה עליהם להיות. חיי-הנצח אינם עומדים בראש סדר העדיפויות שלהם.

הם חוששים, שהמחיר יהיה כבד מידי, שיהיה עליהם לוותר מעבר ליכולתם. עליהם לשקול את המחיר אותו ישלמו על בחירתם שלא לתת אמון במשיח.

הם פוחדים שלא יוכלו להחזיק מעמד. אכן, בכוחם שלהם הם לא יחזיקו מעמד. אולם, כשהאדון מתחיל לפעול בחיי-אדם, הוא נתמך בכפות-ידיו רבות העוצמה.

הם עסוקים מידי. בעת שביקר מאמין משיחי אצל איש-עסקים, שאל אותו השני למטרת-ביקורו. "רק כדי לשוחח איתך על נפשך ולברר היכן תבלה את חיי-הנצח." "אולם, האינך מבחין שאני עסוק?" המשיחי נופף בידו לשלום ואמר "תניח שהמוות ביקר כאן."

 

תירוצים, תירוצים, תירוצים

תירוצים בלויים משימוש מובאים בשפע, בכל הזדמנות שעמדותיו של המשיח מושמעות. להלן מוצגים חלק מהם בלווית תשובות תואמות:

"ישנם כל-כך הרבה אנשים צבועים בקרב הכנסיה." - האדון אינו מבקש ממך להאמין באנשים אחרים אלא בו בלבד.

"הכנסיה מעוניינת רק בכספך." - המשיח אינו מעוניין בכספך, הוא רוצה את אמונך.

"מה על כל אלה, שלא שמעו את הבשורה?!" - שופט כל הארץ יחרוץ משפט הוגן (בראשית י"ח 25). השאלה הנשאלת כעת, אינה רוצה להתייחס לכלל האנושות אלא להתמקד בך, ששמעת את הבשורה. כיצד אתה עומד להגיב אליה?

"מדוע אלוהים מתיר לכל-כך הרבה רוע לשלוט בעולם?" - פעולת-הכפרה של המשיח, הביאה לאלוהים יותר כבוד ולבני-האדם יותר ברכות, מאשר אם החטא מעולם לא נתקיים.

"אם המשיחיים אינם טועים, מדוע הם כה מעטים?" - בזמן המבול, רק שמונת-האנשים שניכנסו לתיבה, ניצלו, כל השאר נענשו בטביעה. אין זה נכון, שהרוב תמיד צודק.

"כיצד אלוהי-האהבה יכול לשלוח אנשים לגיהנום?" - אנשים בוחרים ללכת לגיהנום, בסרבם לקבל את מתנת-הישועה.

"האין זו צרות-אופקים לחשוב, שקיימת רק דרך אחת?" - כפי שכבר צויין, אם היתה יותר מדרך אחת, לא היה על האדון ישוע למות. מדוע יידרש ממנו לשלם מחיר כה יקר, אם דרך זולה יותר היתה מספקת?

"הדבר נראה פשוט מידי." - אם על הישועה להיות שווה לכל נפש, הדבר חייב להיות פשוט; כל אחד יכול להאמין בו, בעוד שלא כל אחד יכול היה לעמוד בתנאים אחרים.

כל אלה הם תירוצים. הבעיה אינה טמונה ברמת החשיבה, אלא היא טמונה ברצון. ישוע העמיד את הדברים לאשורם כשאמר: "ואתם אינכם אובים לבוא אלי להיות לכם חיים" (יוחנן ה' 40). בנסיבות אחרות אמר לירושלים: "כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כאשר תקבץ התרנגולת את אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם" (לוקס י"ג 34).

 

הרגע להחליט

המשיח הזמין אותך להתחרט על חטאיך, להאמין בו, להוולד מחדש ולמצוא מנוחה (מתי י"א 28). אל תטעה, אתה עם המשיח או נגדו (מתי י"ב 30). במידה ואתה נגדו, אתה מתעתד למצוא את עצמך בחברת רוצחים- סידרתיים, מחבלים, אנסים, פדופילים וסוטי-מין אחרים; חוג חברתי שכלל לא מלהיב לבלות לצידו את הנצח, הלא כן?

 

מדוע לבטוח במשיח ולהיוושע?

להלן ארבע עובדות מעודדות, הקוראות להגיב בחיוב לקריאת-המשיח:

אושרך המיידי תלוי בכך.

רווחת עתידך הניצחי תלוייה בכך.

אתה זוכה בהכל ולא מפסיד דבר.

אתה בוחר בדרך נטולת-סיכונים.

 

מדוע לפעול עכשיו?

ההווה הינו הזמן הוודאי היחיד. אלוהים אומר שכעת הוא הזמן הנכון; "הנה עתה יום ישועה" (השנייה לקורינתים ו' 2).

החיים אינם יציבים. בכל יום קמים אנשים, יוצאים לעיסוקיהם וכלל אינם יודעים, שלפני רדת הערב, הם יפגשו את אלוהים. נכון להיום, יעזבו אנשים את פני-האדמה, עקב התקפי-לב, תאונות או תקיפות-פליליות. הסיבות למוות פיתאומי רבות מספור. ביאת האדון קרובה. ישוע יכול להופיע בכל רגע. אלה שנושעו, יפגשו אותו באויר ויחזרו עימו אל בית האב שבשמיים (יוחנן י"ד 1-3). אלה שלא נושעו, ישארו לזמן מחריד של משפט על הארץ (מתי כ"ד 21) ולאבדון ניצחי (חזון יוחנן כ' 14-15).

כבר שנים רבות, נתת לישוע להמתין מחוץ לדלת. אינך מתייחס כך כלפי אחרים. מדוע תנהג כך עם אלוהים? הכנס אותו!

אלוהים קבע, שכל ברך תכרע לישוע וכל לשון תודה שהוא אדון (אל הפיליפים ב' 10-11). מוטב לעשות זאת כעת, מתוך רצון חופשי ולהיוושע, מאשר לעשות זאת מתוך כפייה ולהיות אבוד לנצח. השעה מאוחרת יותר משהיתה אי-פעם. ילד צעיר נהג למנות את צילצולי-הפעמון בכל פעם שהיכו בשעון-הקיר של סבו . יום אחד, יצא השעון מפעולתו הסדירה והמשיך לצלצל 13, 14, 15 פעמים. הילד רץ אל המטבח וקרא, "סבתא, סבתא, היום יותר מאוחר ממה שאי-פעם היה!" יום ההזדמנות כמעט שכבר חולף.

יבוא יום בו תעמוד לפני אלוהים ותתבקש להשיב לשאלה: "מה עשית ביחס לבן שלי?" גורלך הניצחי יהיה תלוי בתשובתך. "כל המאמין בבן יש לו חיי עולמים ואשר לא יאמין בבן לא יראה חיים כי אם חרון אלוהים ישכון עליו" (יוחנן ג' 36).

 

כיצד יודעים?

כאשר אתה מתחרט על חטאיך, ומאמין בכוחו של האדון להושיע אותך מהחטא, חשוב שתהיה מושרש היטב בבטחון ישועתך. כיצד תרכוש ביטחון מירבי בישועתך?

השלב הראשון הוא, באמצעות דבר-אלוהים. הכתובים אומרים: "כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלוהים העירו מן המתים אז תוושע" (אל הרומים י' 9). ברגע בו אתה מביע אמון מלא וחסר-ספקות בישוע, כאדונך ומושיעך, אלוהים מכריז על ישועתך. אלוהים אינו יכול לשקר, להטעות או להיות מוטעה. אם הוא קובע זאת, זוהי האמת.

הימים שיבואו בעקבות רגע זה, יחשפו עדויות נוספות לישועתך. אתה תתמלא שנאה כלפי החטא (אל הרומים ז' 24) ואהבה חדשה לקדושה (אל הרומים ז' 22). אמנם עדיין תהיה מועד להכשל בחטא, אך לא תתייחס אליו עוד כאל מנהג (הראשונה ליוחנן ג' 9). החטא יאבד את השליטה בחייך (אל הרומים ו' 14). אתה תאהב את אחיך לאמונה, ילדי-האלוהים (הראשונה ליוחנן ג' 14). אתה תתמיד באמונתך (הראשונה ליוחנן ב' 19).

ישנם אלה, החווים שינוי דרמתי. הם מתמלאים שמחה בראותם כיצד הם נחלצים מעול החטא. אחרים, מקבלים בפשטות את מתנת-האלוהים, ללא תרועות-חצוצרה או סימנים חיצוניים אחרים. בכל מקרה, אין לבסס את הבטחון בישועה על רגשות או תחושות. הללו, אינן יציבות ומשום כך, אינן אמינות. אם המשיח הוא תקוותך הבלעדית למלכות-השמיים, אתה נושע בין אם אתה מרגיש זאת או לא. עובדות מתעלות על רגשות.

 

ומה בהמשך?

טבילה. כעת, כשאתה נושע, תרצה לציית לאדון בטבילה במים. בעוד שהישועה איננה מותניית בטבילה, הטבילה הכרחית (מתי כ"ח 19). כאשר אתה מציית לקריאה להטבל, הינך מצהיר אמונים למשיח, שהוא כעת אדון ומושיע אישי שלך. אתה מזהה את עצמך איתו, עם מותו, קבורתו ותחייתו (אל הרומים ו' 3-5). היות והוא ייצג אותך במותו, הטבילה מייצגת את מותך איתו. הטבילה מסמלת התחייבות ללכת בחיים מחודשים (אל הרומים ו' 4). החיים לאחר הטבילה משולים לחיים שמתו לחטא.

החיים המשיחיים כוללים מרכיבים נוספים:

התוודות - יהיה עליך ללמוד להתוודות על חטאיך ברגע בו אתה מודע לקיומם, ישירות לפני אלוהים. כאשר אתה פועל כך, אתה זוכה במחילה (הראשונה ליוחנן א' 9). בטחונך במשיח, מזכה אותך בסליחה מאת האלהים, שבידו לחרוץ דין על החטא. אתה מחדש את קדושתך. אתה נותן את גופך, כקרבן חי לאלוהים, כל יום מחדש (אל הרומים י"ב 1-2) ומשמעו, שאתה מחליף את רצונך ברצונו.

הכתובים - על-מנת לגדול בחיים המשיחיים, אתה זקוק לקריאה, למידה, שינון והגייה בדבר-אלוהים. אלוהים משתמש בכתובים כדי לדבר אליך.

תפילה - באמצעות התפילה אתה מדבר עם אביך שבשמיים. טוב להתפלל במועדים קבועים, אך גם בכל זמן, שעולה סיבה מיוחדת.

קהילה מקומית - מוקדם ככל האפשר, עליך להשתלב בקהילת-מאמינים המקבלת את הכתובים כדבר-אלוהים ודבר האמת שאין בו כל טעות. הקהילה צריכה להכיל את הקדושים שמתוכם נבחרו פקידים ושמשים (אל הפיליפים א' 1). על הווי הקהילה לכלול את לימוד תורת-השליחים, ההתחברות, בציעת-הלחם והתפילה (מעשי השליחים ב' 42). בקש מהאדון להדריך אותך אל הקהילה אותה בחר עבורך.

עדות - עליך לפנות אל האדון ולבקש הזדמנויות בהן תוכל להעיד עליו ולחלק את הבשורה עם קרובים, שכנים, חברים ומכרים אחרים, שאינם נושעים.

 

מילות-סיכום

אם הגעת בקריאתך לנקודה זו ועדיין אינך נושע, אנחנו מפנים אליך באהבה, תחינה אחרונה. בוא אל המשיח כפי שאתה, האמן שהוא מת עבורך על הצלב וקבל אותו כאדונך מושיעך והדרך היחידה אל מלכות-השמיים. לאחר מכן דרוש את הבטחתו: "כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלוהים העירו מן המתים אז תיושע כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה" (אל הרומים י' 9-10). קבל סליחה אבהית מאלוהים אביך.

 

 

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

חיפוש באתר

האם יש לך שאלה?

1000 תוים נשארו