קהילה משיחית בתל אביב-יפו רחוב יפת 42 ת"א-יפו
אלברט איינשטיין: “אני יודע מי אני אך אני לא יודע להיכן אני הולך”
מספרים על אלברט איינשטיין שהוא ישב יום אחד ברכבת ולפתע נכנס לקרון הכרטיסן והחל לנקב את הכרטיסים של הנוסעים.
אלברט איינשטיין החל לחפש אחר הכרטיס שלו. הוא הכניס את ידו לכיס החולצה אך לא מצא את הכרטיס. בשלב זה הכרטיסן כבר הגיע אליו וביקש את הכרטיס.
איינשטיין בדק בארנק שלו אך לא מצא את הכרטיס. הוא חיפש גם במזוודה שלו, אך לשווא.
הוא בדק את המושבים לראות אולי הוא הניח את הכרטיס עליהם, אך לא מצא את הכרטיס.
הכרטיסן אמר לאלברט איינשטיין: “זה בסדר, אני יודע מי אתה. אני בטוח שקנית כרטיס נסיעה. אתה לא צריך להראות לי את הכרטיס.”
הכרטיסן המשיך בדרכו בקרון וניקב את כרטיסי הנוסעים. כאשר הכרטיסן עמד לעזוב את הקרון של אלברט איינשטיין הוא הביט לאחור וראה את מר אלברט איינשטיין על ברכיו ומחפש את הכרטיס מתחת למושבים.
הכרטיסן רץ אליו וצעק: “מר איינשטיין! זה בסדר אני יודע מי אתה! אתה לא צריך לחפש את נכרטיס!”
מר איינשטיין הביט בכרטיסן ואמר לו: “גם אני יודע מי אני… הבעיה היא שאני לא יודע להיכן אני נוסע!”
אלברט איינשטיין: “אני יודע מי אני אך אני לא יודע להיכן אני הולך”
אינני יודע אם סיפור זה אמיתי או שרק נועד לצחוק על הזכרון של אלברט איינשטיין, אך בכל זאת יש מה ללמוד ממנו.
כאשר בילי גרהם, מאמין משיחי, הוזמן לדבר באסיפה בהיותו כבר קשיש, הוא סיפר את הסיפור הזה על אלברט איינשטיין ואמר: “אתם רואים את החליפה החדשה שאני לובש?”
“קניתי חליפה זו במיוחד עבור אירוע זה ועבור אירוע נוסף”
“האירוע השני הוא הלוויה שלי”
בילי גרהם סיים את הנאום שלו במלים הבאות: “לא רק שאני יודע מי אני….. אני גם יודע להיכן אני הולך!”
אלברט איינשטיין: “אני יודע מי אני אך אני לא יודע להיכן אני הולך”
