קהילה משיחית בתל אביב-יפו רחוב יפת 42 ת"א-יפו
אלוהים אינו חושב כמונו – ישעיה נה 6-9
יש ניסוי שעושים עם ילדים קטנים או עם ילדים עם בעיה מסוימת. מזמינים את הילד ואת אימו לחדר ובחדר יש שולחן ועליו סוכריה ושלושה קופסאות, אחת לבנה, אחת שחורה ואחת אדומה. מבקשים מהאמא לעזוב את החדר ורק הילד נשאר בחדר. לוקחים את הסוכריה ושמים אותה בתוך הקופסא הלבנה. עכשיו שואלים את הילד: “כאשר אמא שלך תיכנס לחדר ונשאל אותה היכן הסוכריה? מה היא תשיב?”
ילדים קטנים מאוד אן ילדים עם בעיה מסוימת יאמרו: “אמא תדע שהסוכריה בקופסה הלבנה”. מדוע הם חושבים כך? משום שהם חושבים שהאחרים יודעים מה שהם יודעים. הם לא מסוגלים להבין שאחרים לא יודעים מה הם חושבים ושאחרים לא יודעים את מה שהם יודעים.
באופן דומה גם אנחנו חושבים שאלוהים הוא כמונו וחושב כמונו. אנחנו חושבים שאלוהים מוגבל למציאות מסוימת ולתנאים מסוימים. אנחנו חושבים שאם אנחנו לא מסוגלים לעשות דבר מה אז גם אלוהים לא יכול. אנחנו חושבים שאם אין אדם שיכול לפתור בעיה מסוימת אז כנראה שגם אלוהים לא יכול.
אנחנו חושבים שההיגיון של אלוהים עובד לפי ההיגיון שלנו. אם ההיגיון שלנו אומר שיש חטאים שהם גדולים מדי מכדי שיהיה אפשר לקבל עליהם סליחה אז אנחנו חושבים שגם מבחינת אלוהים אין זה הגיוני לסלוח על חטאים כאלה.
אנחנו חושבים שאלוהים צריך לפעול בדרך שנראית לנו נכונה או מתאימה. אך אלוהים אומר שהמחשבות שלו והדרכים שלו רחוקות מהמחשבות שלנו ומהדרכים שלנו. האם עובדה זו היא לטובתנו או לרעתנו?
עובדה זו היא קודם כל לכבודו ולתפארתו של אלוהים אשר הוא כל יכול ואינו מוגבל כמונו בני האדם.
אך עובדה זו היא גם לטובתנו היות שלא צריך להיות ייאוש היכן שאנחנו שוקעים בתוך ייאוש, לא צריכה להיות דאגה היכן שאנחנו דואגים ויש דלת פתוחה לרווחה היכן שאנחנו חושבים שכל הדלתות סגורות.
