קהילה משיחית בתל אביב-יפו רחוב יפת 42 ת"א-יפו
שאול נכנע לישוע המשיח. מעשי השליחים ט’ 1-20
“ושאול עודנו מפיח איומים ורצח נגד תלמידי האדון. הוא בא אל הכהן הגדול וביקש ממנו אגרות לבתי הכנסת בדמשק, כדי שיאסור בכבלים את מי שימצא מן המחזיקים בדרך ההיא, הן גברים והן נשים, ויביא אותם לירושלים. בעת שהלך והתקרב לדמשק, פתאום נגה סביבו אור מן השמיים. הוא נפל ארצה ושמע קול אומר אליו: “שאול, שאול, למה תרדפני?”
“מי אתה אדוני?” שאל שאול.
“אנוכי ישוע אשר אתה רודף. אבל קום לך העירה ויאמר לך מה שעליך לעשות.”
האנשים הנוסעים אתו עמדו אילמים. הם שמעו את הקול, אך לא ראו איש. שאול קם מן הארץ וכשפתח את עיניו לא ראה דבר. החזיקו בידו והוליכוהו לדמשק. במשך שלושה ימים לא ראה בעיניו ולא אכל ולא שתה.
בדמשק היה תלמיד אחד, חנניה שמו, והאדון אמר אליו במראה חזון: “חנניה!”
“הנני, אדוני”, הוא השיב.
אמר אליו האדון: “קום לך אל הרחוב הנקרא ישר ובקש בבית יהודה איש טרסי אשר שמו שאול. הנהו מתפלל ובחזון ראה איש, אשר חנניה שמו, נכנס ושם עליו את ידיו כדי שיראה שוב.”
השיב חנניה: “אדוני, שמעתי מפי רבים על האיש הזה כמה רעות עשה לקדושיך בירושלים. וגם פה יש לו סמכות מאת ראשי הכוהנים לאסור את כל הקוראים בשימך.”
אמר לו האדון: “לך, כי כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל. ואני אראה לו כמה עליו לסבול למען שמי.”
הלך חנניה ונכנס לבית, הוא סמך עליו ידיים ואמר: “שאול, אחי, האדון ישוע שנראה אליך בדרך בואך שלחני כדי שתראה שוב ותמלא רוח הקודש.” מיד נפלו מעיניו כמו קשקשים ונפקחו עיניו. הוא קם ונטבל, ולאחר שאכל התחזק.
כמה ימים שהה בדמשק עם התלמידים ובלי להתמהמה הכריז על ישוע בבתי הכנסת, שהוא בן-האלוהים.”
