איפה כתוב בתנ”ך על חנוכה? האם היה נס פך השמן? האם מצאו כד קטן?
איפה כתוב בתנ”ך על חנוכה? האם היה נס פך השמן? האם מצאו כד קטן?. אלו שאלות שרבים מתחילים לשאול היום. אז האם כתוב בספר התנ”ך על חנוכה? – התקופה המאוחרת ביותר עליה כתוב בספר התנ”ך היא תקופת עזרא ונחמיה שבה העם שב מגלות בבל ובנה את בית המקדש השני. מדובר על סוף המאה החמישית לפני הספירה. מרד המכבים היה בערך בשנת 160 לפני הספירה. התקופה האחרונה שהתנ”ך מדבר עליה היא בערך 300 שנה לפני ניצחון המכבים על היוונים ולכן אין תיעוד היסטורי בספר התנ”ך למאורעות אלו.
איפה כתוב בתנ”ך על חנוכה? האם היה נס פך השמן? האם מצאו כד קטן?
אבל בכל זאת ניתן לומר שכתוב בספר התנ”ך על חנוכה. הנביא דניאל קיבל נבואה שבה הוא מפרט את אשר התרחש במרד החשמונאים והמכבים. בדניאל פרק יא ניתן לקרוא נבואה זו למרות שלא מופיע שם השם חנוכה: “כט לַמּוֹעֵד יָשׁוּב, וּבָא בַנֶּגֶב; וְלֹא-תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה, וְכָאַחֲרוֹנָה. ל וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים, וְנִכְאָה, וְשָׁב וְזָעַם עַל-בְּרִית-קוֹדֶשׁ, וְעָשָׂה; וְשָׁב וְיָבֵן, עַל-עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ. לא וּזְרֹעִים, מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ; וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז, וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד, וְנָתְנוּ, הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם. לב וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית, יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת; וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו, יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ. לג וּמַשְׂכִּילֵי עָם, יָבִינוּ לָרַבִּים; וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה, בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה–יָמִים. לד וּבְהִכָּשְׁלָם, יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט; וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים, בַּחֲלַקְלַקּוֹת. לה וּמִן-הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ, לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן–עַד-עֵת קֵץ: כִּי-עוֹד, לַמּוֹעֵד.”
איפה כתוב בתנ”ך על חנוכה? האם היה נס פך השמן? האם מצאו כד קטן?
האם היה נס פך השמן? האם היה כד קטן אשר השמן שלו הספיק לשמונה ימים? – תשובה: למרות מה שלימדו אותנו בגן ובבית הספר היסודי סיפור נס פך השמן אינו נזכר בספרי המכבים או בכתבי יוסף בן מתתיהו, וגם לא בתוספת לתפילה של חג החנוכה (“על הנסים”). הנס הגדול ביותר של חנוכה הוא ניצחון המכבים על היוונים וחידוש עבודת הקורבנות בבית המקדש.
איפה כתוב בתנ”ך על חנוכה? האם היה נס פך השמן? האם מצאו כד קטן?
עדות מהימנה לחגיגת חג החנוכה לפני כאלפיים שנה אנו מוצאים בספר הברית החדשה בבשורת יוחנן פרק י’:
22אוֹתָהּ עֵת חָגְגוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֶת חַג הַחֲנֻכָּה. חֺרֶף הָיָה. 23כַּאֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שְׁלֹמֺה, 24הִקִּיפוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: “עַד מָתַי תַּחֲזִיק אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, אֱמֺר לָנוּ בְּבֵרוּר.”
25הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים. הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי – אֵלֶּה מְעִידִים עָלַי, 26אַךְ אַתֶּם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים מִשּׁוּם שֶׁאֵינְכֶם מִצֺּאנִי. 27צֺאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי 28וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֺּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֺף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. 29אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֺּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֺף אוֹתָן מִיָּד הָאָב. 30אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ.”
31שׁוּב הֵרִימוּ אֲבָנִים כְּדֵי לִרְגֺּם אוֹתוֹ. 32הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: “מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים הֶרְאֵיתִי לָכֶם מֵאֵת הָאָב; עַל אֵיזֶה מַעֲשֶׂה מֵהֶם תִּרְגְּמוּנִי?”
33עָנוּ לוֹ: “לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֺּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים.”