קהלת פרק ד 17 – ה 6 – פרשנות לספר קהלת

קהלת פרק ד 17 – ה 6 – פרשנות לספר קהלת

¹⁷ שְׁמֹר רַגְלֶיךָ (רַגְלְךָ), כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח; כִּי־אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע׃

ה אַל־תְּבַהֵל עַל־פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל־יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל־הָאָרֶץ, עַל־כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים׃ ² כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן; וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים׃ ³ כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים, אַל־תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים; אֵת אֲשֶׁר־תִּדֹּר שַׁלֵּם׃ ⁴ טוֹב אֲשֶׁר לֹא־תִדֹּר; מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם׃ ⁵ אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ, וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, כִּי שְׁגָגָה הִיא; לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ, וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃ ⁶ כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים, וּדְבָרִים הַרְבֵּה; כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא׃

5:1 Keep thy foot when thou goest to the house of God, and be more ready to hear, than to give the sacrifice of fools: for they consider not that they do evil.

5:2 Be not rash with thy mouth, and let not thine heart be hasty to utter any thing before God: for God is in heaven, and thou upon earth: therefore let thy words be few.

5:3 For a dream cometh through the multitude of business; and a fool’s voice is known by multitude of words.

5:4 When thou vowest a vow unto God, defer not to pay it; for he hath no pleasure in fools: pay that which thou hast vowed.

5:5 Better is it that thou shouldest not vow, than that thou shouldest vow and not pay.

5:6 Suffer not thy mouth to cause thy flesh to sin; neither say thou before the angel, that it was an error: wherefore should God be angry at thy voice, and destroy the work of thine hands