הילדה אמרה: “אבא שלי הוא הטייס והוא לוקח אותנו הביתה”

הילדה אמרה: “אבא שלי הוא הטייס והוא לוקח אותנו הביתה”

 

לפני שנים מאמין משיחי עלה על טיסה ארוכה והמטוס המריא. 

זמן קצר לאחר ההמראה נדלקה שוב נורת חגורות הבטיחות. אחד הדיילים הודיע בקול רגוע שיש לחגור חגורות עקב סערה שלפניהם. הדייל גם הודיע שהם לא יחלקו עדיין משקאות בשל כך.

כאשר המאמין המשיחי הסתכל סביבו הוא ראה ששאר הנוסעים היו מודאגים מהמצב. שנית נשמע קולו של הדייל אשר אמר שהם מצטערים שהם לא יוכלו להגיש גם את הארוחה בשל הסערה. 

ואז פרצה הסערה והמטוס הטלטל מעלה ומטה כאשר ברקע קולות רעמים וברקים מאירים את השמיים.

המאמין המשיחי הודה שגם הוא דאג כשאר הנוסעים במטוס.

הילדה אמרה: “אבא שלי הוא הטייס והוא לוקח אותנו הביתה”

ואז, פתאום הוא ראה ילדה קטנה. מסתבר שהסערה לא הפריעה לה. היא ישבה על המושב שלה; קראה ספר ובעולמה הקטן הכל היה רגוע ומסודר. כל הנוסעים היו מפוחדים ודואגים ואילו הילדה הקטנה הייתה רגועה ונינוחה.

כאשר בסופו של דבר המטוס הגיע ליעדו ונחת בשלום במחוז חפצו, ניגש המאמין המשיחי אל הילדה ושאל אותה מדוע היא לא פחדה כשאר הנוסעים?

 

הילדה השיבה:”כי אבא שלי הוא הטייס, והוא לוקח אותי הביתה.”

 

הילדה אמרה: “אבא שלי הוא הטייס והוא לוקח אותנו הביתה”

יש בחיינו הרבה סופות וסערות:

• גופניות
• נפשיות
• כלכליות
• ועוד…

כאשר אנו נמצאים באמצע השמיים ובתוך הסערה. כאשר הרגליים שלנו אינן על קרקע בטוחה. כאשר אנו מטלטלים מעלה ומטה, הבה נזכור … אבינו הוא הטייס. הוא שולט במצב והוא לוקח אותנו הביתה … אז אל תדאגו.

הילדה אמרה: “אבא שלי הוא הטייס והוא לוקח אותנו הביתה”

¹⁵ כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן; וְאֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל־רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים׃ ¹⁶ כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף; כִּי־רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי׃ ¹⁷ בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף; וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ׃ ¹⁸ דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ; וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו׃ ¹⁹ בּוֹרֵא נוּב (נִיב) שְׂפָתָיִם; שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו׃ ²⁰ וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ; כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט׃ ²¹ אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים׃