הקדשה.
מילה זו הוסברה כמצב אליו נכנס אדם כשהוא מאמין במשיח (מעשי השליחים כו’ 18). להתקדש פירוש להיות מופרד. 1) מהמרכיבים המטמאים והחוטאים של חיינו. 2) עבור המטרה השמיימית של אלוהים. במשיח הרי שאנו מקודשים לנצח (מעשי השליחים כ’ 32; ראשונה אל הקורינתיים ו’ 11; אל העברים י’ 10; יהודה 1). הדבר נכון אפילו לגבי אנשי קורינתוס החוטאים )ראשונה אל הקורינתיים א’ 2; ה’ 2-1). כל המאמינים מקודשים במשיח, ולכן נקראים “הקדושים” בגלל האחוד עמו. אך ישנו שמוש נוסף למילה במובן המתפתח. רוח-הקודש ממשיכה את פעולת ההקדשה של המאמין ועלינו להגיב על מאמציה לעצב אותנו בדמות אלוהים ובנו היקר (אל הרומיים ח’ 29). אנו נקראים להיות בפועל מה שאנו כבר במעמד.