קהילה משיחית בתל אביב-יפו רחוב יפת 42 ת"א-יפו
זכרו את החלשים
עברים יג 3 “זכרו את האסורים כאלו הייתם במאסר עמהם; זכרו את המענים, כשם שגם אתם חיים בגוף”
יש מאסר רגיל בבית סוהר אשר כרגע איננו מכירים מאמינים בישראל אשר יושבים בבית הסוהר בגלל האמונה ואני מקווה שאין מאמינים בבית הסוהר אשר נמצאים שם לא בגלל האמונה. גם עדיין אין אנו מכירים מאמינים בישראל אשר מעונים בגלל האמונה. בכל מקרה יש לנו מצווה לזכור אותם, מדוע?
כי אלו שהם בבית סוהר לא יכולים לבוא לאסיפות ואנחנו לא רואים אותם. אלו שהם מעונים ייתכן שגם הם בבית סוהר או באיזה מחנה עבודה, או שאסור להם להגיע לאסיפות. מדובר באחים ואחיות אשר אנחנו לא רואים אותם ולכן אנחנו עלולים לשכוח אותם למרות שהם עדיין חיים ועדיין האחים והאחיות שלנו. יש בתי סוהר אחרים כמו מחלות קשות או מצב כלכלי קשה אשר המאמין יכול להיות כלוא בתוכו. המצב הזה הוא כמו בית סוהר או עינוי כי אותו אח או אחות לא מסוגלים להגיע לאסיפות, אפילו אם הם רוצים והם סובלים. הסבל שלהם נהיה גדול יותר וכואב יותר אם הם מרגישים שהאחים והאחיות שלהם שכחו אותם. לכן אנו מצווים לזכור אותם.
כיצד נוכל לזכור אותם?, ראשית בתפילה. כמו שאנו מתפללים עבור חברי קהילה שאנו רואים אותם כך עלינו להתפלל עבור חברי קהילה שאנו לא רואים אותם. אם הדבר אפשרי (כלומר אם לא מדובר על בית סוהר בסיביר או באיראן) עלינו לבקר אותם כפי שהיינו רוצים שיבקרו אותנו. אדם במאסר, או חולה, גם זקוק לדברים בסיסיים שיש לכל אחד מאיתנו ואנחנו יכולים לברר מה הוא צריך ולהביא לו. אנחנו נקראים לזכור את הסבל שהם סובלים בגופם מתוך הבנה של מה זה אומר לסבול בגוף שלך. אנחנו יודעים עד כמה זה נורא שאינך יכול לצאת מהמיטה, לצאת החוצה ולראות את השמיים, עצים ופרחים, עד כמה זה נורא שהגוף כואב, עד כמה זה נורא שאין לך עם מי לדבר, עם מי להתפלל.
האם שכחנו אח או אחות? האם הפסקנו להתפלל עבורם? – האדון קורא לנו לזכור את האחים והאחיות שלנו!
