לא למהר לשפוט לפני שיש שניים או שלושה עדים -דברים יז’ 6 “עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים–יוּמַת הַמֵּת: לֹא יוּמַת, עַל-פִּי עֵד אֶחָד”

לא למהר לשפוט לפני שיש שניים או שלושה עדים –דברים יז’ 6 “עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים–יוּמַת הַמֵּת:  לֹא יוּמַת, עַל-פִּי עֵד אֶחָד”

הראשונה לטימותיאוס ה’ 19-22 “בלי לחרוץ משפט מראש”

 

האם קרה לכם פעם שמיהרתם לשפוט מישהו וכבר החלטתם בליבכם שהוא אשם או החלטתם שהוא לא אשם, ואז גיליתם שלא שפטתם נכון? שטעיתם באופן שבו ראיתם את הדברים?

אני רוצה לתת דוגמה קטנה שלימדה אותי שיעור חשוב ולקח גדול. הלכתי לקניות בסופרמרקט ונכנסתי לשרותים. כל הריצפה הייתה רטובה ואמרתי בליבי: “אילו מן אנשים היו פה!” “לא יודעים לשמור על ניקיון בסיסי!”. טוב, לפני שיצאתי מהשרותים הורדתי את המים של הניאגרה ומה קרה?

המים השפריצו על הריצפה בכמויות גדולות ובאותו הרגע אני הבנתי שלא הייתי צריך למהר לשפוט!

 

זהו עיקרון שנכון בהרבה תחומים בחיים והוא לטובתנו. הרי כיצד אנו נראים כאשר אנו שופטים לכיוון מסויים ואז מתגלה ששפטנו לא נכון?

אבל אם אנחנו מחכים שיהיו שניים או שלושה עדים הסיכוי גבוה יותר שלא נטעה בשפיטה שלנו.

 

כיצד זה אמור לבוא לידיי ביטוי באופן מעשי?

כאשר מישהו מספר לנו משהו על מישהו אחר – לא לקבל מיד את גרסתם ולשמוע את הגרסה של מישהו אחר גם כן.

כאשר אנו רואים משהו שנראה לנו שהוא מצביע כיוון מסוים – לנסות למצוא עוד עדויות.

 

זהו עקרון מאוד חשוב בחיים בכלל וגם בחיי האמונה וחשוב שנזכור לא למהר לשפוט כי הזמן מגלה עובדות נוספות אשר עוזרות לנו לקבל את התמונה הנכונה. אנחנו בוודאי שלא רוצים לגרום עוול למישהו אחר.