מותו של המשיח
“מעוצר וממשפט לוקח, ואת דורו מי ישוחח, כי נגזר מארץ חיים, מפשע עמי נגע למו. ויתן את רשעים קברו, ואת עשיר במותיו. על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו.”
ישעיה נג’ 8,9.
כבר בנבואה בדניאל ניתן היה לראות שהמשיח היה צריך למות לפני חורבן בית המקדש השני, וכאן שוב אנו רואים שהמשיח צריך היה למות למרות שלא הייתה מרמה בפיו והוא לא עשה כל חטא. המשיח צריך היה למות על לא עוול בכפו ולהיקבר בקבר של עשיר (ואת עשיר במותו).
ההתגשמות:
“לעת ערב בא איש עשיר תושב רמתיים, יוסף שמו, שגם הוא נעשה לתלמיד של ישוע. הוא בא אל פילטוס וביקש את גופת ישוע. אז ציוה פילטוס למסור אותה. יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין נקי והניח אותה בקברו החדש שלו אשר חצב בסלע. לאחר שגלל אבן גדולה על פתח הקבר הלך לדרכו.”
מתי כז’ 57-60.
לאחר שש שעות על הצלב ישוע מת ולאחר מכן הוא נקבר בקבר של אדם עשיר, יוסף מרמתיים.