קהלת ד 17 – ה 6 – ד יז – ה ו – פרשנות לספר קהלת

קהלת ד 17 – ה 6  – ד יז – ה ו – פרשנות לספר קהלת

לחצו כאן כדי להאזין:

 

קהלת ד 17 – ה 6  

 

קהלת פרק ד
ד ושבתי אני, ואראה את-כל-העשקים, אשר נעשים תחת השמש; והנה דמעת העשקים, ואין להם מנחם, ומיד עשקיהם כח, ואין להם מנחם: 2 ושבח אני את-המתים שכבר מתו; מן-החיים, אשר המה חיים עדנה: 3 וטוב משניהם, את אשר-עדן לא היה; אשר לא-ראה את-המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש: 4 וראיתי אני את-כל-עמל, ואת כל-כשרון המעשה, כי היא קנאת-איש מרעהו; גם-זה הבל ורעות רוח: 5 הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו: 6 טוב מלא כף נחת; ממלא חפנים עמל ורעות רוח: 7 ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש: 8 יש אחד ואין שני גם בן ואח אין-לו, ואין קץ לכל-עמלו, גם-עיניו (עינו) לא-תשבע עשר; ולמי אני עמל, ומחסר את-נפשי מטובה, גם-זה הבל וענין רע הוא:

קהלת ד

9 טובים השנים מן-האחד; אשר יש-להם שכר טוב בעמלם: 10 כי אם-יפלו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שיפול, ואין שני להקימו: 11 גם אם-ישכבו שנים וחם להם; ולאחד איך יחם: 12 ואם-יתקפו האחד, השנים יעמדו נגדו; והחוט המשלש, לא במהרה ינתק: 13 טוב ילד מסכן וחכם; ממלך זקן וכסיל, אשר לא-ידע להזהר עוד: 14 כי-מבית הסורים יצא למלך; כי גם במלכותו נולד רש: 15 ראיתי את-כל-החיים, המהלכים תחת השמש; עם הילד השני, אשר יעמד תחתיו: 16 אין-קץ לכל-העם, לכל אשר-היה לפניהם, גם האחרונים לא ישמחו-בו; כי-גם-זה הבל ורעיון רוח: 17 שמר רגליך (רגלך), כאשר תלך אל-בית האלהים, וקרוב לשמע, מתת הכסילים זבח; כי-אינם יודעים לעשות רע:

 

קהלת ה

קהלת פרק ה
ה אל-תבהל על-פיך ולבך אל-ימהר להוציא דבר לפני האלהים; כי האלהים בשמים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים: 2 כי בא החלום ברב ענין; וקול כסיל ברב דברים: 3 כאשר תדר נדר לאלהים, אל-תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים; את אשר-תדר שלם: 4 טוב אשר לא-תדר; משתדור ולא תשלם: 5 אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא; למה יקצף האלהים על-קולך, וחבל את-מעשה ידיך: 6 כי ברב חלמות והבלים, ודברים הרבה; כי את-האלהים ירא: 7 אם-עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, אל-תתמה על-החפץ; כי גבה מעל גבה שמר, וגבהים עליהם: 8 ויתרון ארץ בכל היא (הוא); מלך לשדה נעבד: 9 אהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אהב בהמון לא תבואה; גם-זה הבל: 10 ברבות הטובה, רבו אוכליה; ומה-כשרון לבעליה, כי אם-ראית (ראות) עיניו:

קהלת ה

11 מתוקה שנת העבד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע לעשיר, איננו מניח לו לישון: 12 יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש; עשר שמור לבעליו לרעתו: 13 ואבד העשר ההוא בענין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה: 14 כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-ישא בעמלו, שילך בידו: 15 וגם-זה רעה חולה, כל-עמת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמל לרוח: 16 גם כל-ימיו בחשך יאכל; וכעס הרבה וחליו וקצף: 17 הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמל תחת-השמש, מספר ימי-חיו (חייו) אשר-נתן-לו האלהים כי-הוא חלקו: 18 גם כל-האדם אשר נתן-לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את-חלקו, ולשמח בעמלו; זה מתת אלהים היא: 19 כי לא הרבה, יזכר את-ימי חייו; כי האלהים מענה בשמחת לבו: