תנה בני לבך לי – משלי כג 26 – תנה-בני לבך לי; ועיניך, דרכי תרצנה (תצרנה):

תנה בני לבך לי

משלי כג 26 – תנה-בני לבך לי; ועיניך, דרכי תרצנה (תצרנה):

במשלי שלמה המלך פונה לקורא בשם בני במספר מקומות. בפסוק הזה זה נראה ששלמה מדבר בשם אלוהים היות שהוא אומר “ועיניך דרכי תרצנה (תצרנה)”. גם אם שלמה אינו מדבר כאן בשם אלוהים, עדיין הוא קורא לקוראיו או תלמידיו לתת את ליבם ועיניהם למסר של אלוהים ולדרכי אלוהים.

 

אנחנו יכולים בהחלט לראות פסוק זה כפסוק שבו אלוהים מדבר אלינו ואומר “תנה בני לבך לי” או “תני בתי לבך לי”.

למי אנו נותנים את לבנו?

למה אנו נותנים את לבנו?

האם פעם נתנו את ליבנו לאלוהים בשלמות וכעת המצב השתנה? למה?

הקריאה של אלוהים לא השתנתה והוא קורא לנו לתת לו את ליבנו בשלמות. הוא פונה אלינו ברכות ואומר “בני”, “בתי” ומחכה לראות כיצד נגיב לקריאתו. אלוהים יודע שרק כאשר אנו נותנים את כל לבנו בשלמות לו, אז אנחנו נחייה חיים מבורכים. אלוהים יודע שכאשר הלב שלנו יסטה מאלוהים וימצא לו עיסוק אחר אז החיים שלנו יהיו חיים מבוזבזים ולא מבורכים.

האם אנחנו מאמינים בכך? האם אנו מאמינים שאלוהים רוצה את הטוב בעבורנו? האם אנחנו יודעים שזה הכי טוב לתת את לבנו לאלוהים ולא לדברים אחרים?

לפעמים השטן מצליח לשכנע אותנו אחרת, הוא מצליח לשכנע אותנו שיש דבר טוב יותר בחיים האלה ובעולם הזה. הוא מצליח לשכנע אותנו שאם ניתן את לבנו בשלמות לאלוהים אנחנו נפסיד. הוא מצליח לשכנע אותנו שיש דרך אחרת להגיע ל”חיים הטובים”. אבל השטן אינו רוצה בטובתנו. הוא מציב לנו מלכודות. הוא רוצה שנפסיד את החיים המבורכים שאלוהים רוצה לתת לנו. בואו לא נקשיב לו ונענה לקריאתו של אלוהים וניתן לו לבדו את לבנו.